בס"ד

מכתב תוכחה לרבני העדה החרדית  בירושלים עיה"ק

הנידון: שלא יכניסו ויתירו את נבילות הטריפות של רובאשקין עבור אותם כספים ודאלארן הירוקים של הרב בנימין פרענקלין (רב הראשי של התאחדות הרבנים החרדים דארצות הברית וקנדה, אירופה וארץ ישראל) - שליח השטן שנצח כבר - גבר האויב ותבקע העיר, שהרבה רבנים מכשירים בארצות הברית לא יכלו לעמוד בנסיון, של הרב הראשי בנימין פרענקלין עבור ההון תועפות שהבטיחו להם

וז"ל המכתב לחברי הבד"ץ שליט"א של העדה החרדית בירושלים עיה"ק תובב"א

ב"ה יום ד' לסדר "מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו" חודש אדר ב' תשס"ה לפ"ק ברוקלין נוא יארק.

אל מקור החכמה והתבונה,

אב לחכמה ואם לבינה,

עובר בעמק הלכה המצויינה,

חלציו כגבור מזויינה,

רבא דעמא ומדברא דאומתא,

ה"ה האשל הגדול אדיר בלבנון,

בצל שדי יתלונן,

הרב הגאון האמיתי המאיר לארץ ולדרים,

בחבוריו היקרים,

כבוד קדושת שמו תפארתו מו"ה מאיר בראנסדארפער שליט"א.

חבר הבד"ץ  'העדה החרידית'

אחרי קידה מול הדרת גאונו וקדושו הרהבתי בנפשי עוז לבוא ולהציע מול הדרת גאונו שליט"א את אשר עם לבבי.

איך שרייב דעם בריף אין אידיש, אזוי ווי איך וואלט גערעט אויפן טלפון, מיט דעם וועל איך קענען מקיים זיין צוויי מאמרים:

א.  כל שיש "בידו" למחות וכו' [שאני מוחה בידי בעת שאני כותבו בדם לבי].

ב.  מאמר הנביא קרא בגרון אל תחשך כשופר הרים קולך וכו'.

דער אמת איז אז ווען איך וויל מקיים זיין דעם מאמר הנביא ארבעט דער בעל דבר מעשים און איך ווער הייזעריג, און איך קען בכלל נישט רעדען, ווי לעצטענס האב איך עטליכע חדשים כמעט נישט געקענט רעדען ל"ע. אין ווען השי"ת האט מיר שוין געהאלפען אז איך קען שוין רעדען קענט איר נישט צוקומען צום טלפון, איך רוף שוין זייער אסאך מאל אויפן טלפון אין איר קענט נישט צוקומען, ע"כ האב איך געטראכט אז מן הסתם איז דאס מן השמים דער ענין זאל זיין אפגעשריבען ממילא וועט דאס בלייבען לדורות.

  דער ענין וואס איך שרייב יעצט איז נוגע צום גאנצען כלל ישראל.

העברת אות טריפות מארה"ב לארץ הקודש – ארץ ישראל:

 איך קום דא נישט אראפלייגען דעם מצב פון שחיטה, ווייל דאס ווייסט מען שוין פון לאנג אז די שחיטה איז באנקראט. נאר איך גיי דא רעדען בלויז פון די גסות שחיטה אין די טרייפענע אמעריקא וואס איז נוגע צום גאנצען כלל ישראל, נאך דעם וואס אמעריקא איז שוין כמעט אינגאנצען אויס גע'שמד'ט, וויל דער בעל דבר יעצט אויך אויסשמד'ן גאנץ ארץ ישראל מיט דעם וואס מען וועט אריינברענגען די טרייפענע פלייש פון אמעריקא אויף ארץ ישראל.

כל בדיעבד אסור לכתחילה:

עס ווערט געברענגט עטליכע מאל אין ש"ס און אין שו"ע אז יעדער דיעבד איז אסור לכתחילה, (עיין נדה דף ח' או ט', שו"ע או"ח ה' חוה"מ, אולי תקי"ז, או תקי"ח, סימן נ"א, וסי' רנ"ו או רנ"ח בב"י, וביו"ד דרכי משה סימן ע' או ע"א, [אין הזמן מספיק לציין בדיוק המקורות]) דהיכא דרגיל לעשות כן הוי דיעבד דינו כלכתחילה, ואסור.

איך האב פונקט די וואך געהערט א גוט ווארט פון הרה"ג ר' משה פיינשטיין זצ"ל, אז ער איז געווען ביי א שחיטה אין סקרענטען-פענסעלוועניע, און ער האט געהאט מיט זיך עטליכע תלמידים, און עס איז געווען עטליכע שאלות, האט איין תלמיד געזעהן אז מען לייגט דאס אוועק, האט ער געזאגט פאר ר' משה'ן עס איז דאך כשר בדיעבד? האט ר' משה געענפערט ווער וויל דען זיין א דיעבד איד?.

דער שמלה חדשה אין ערשטן סימן סעיף א' ברענגט אראפ די גמרא: "תניא (חולין כח, א) רבי אומר "וזבחת כאשר צויתך" (דברים י"ב כא) וכו"' [ועיין סוף מס' חולין].

אין מטה אשר שם סעיף ב' בא"ד וז"ל: "יש מקומות מבלי משים, ואין תוכחה", וכו' עוד שם בשם פרי תואר ומה גם כי ירבו עליו הזבחים, קים לי בגויה דלא רמי נפשיה למעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר צונו ה' וכו'.

בעיות הלכתיות בשחיטה שיש למחות עליהם:

איך וויל נישט דא אראפ ברענגען אלע פראבלעמען וואס עס קען פארקומען ביי די שנעלע שחיטות. איך וויל נאר אזויפיהל זאגען אלס שוחט מיט גענוג עקספיריענס, אז הלוואי זאל די שחיטה כשר זיין בדיעבד און מיט'ן צירוף פון שעת הדחק און אפילו בהפסד מרובה, וואלט איך אפשר נישט געשריבען בכלל דעם בריף, אבער עס ליידער ערנסטע שאלות פון די חמשה הלכות שחיטה וואס מען איז עובר בשאט נפש צוליב די פרנסה, אין מיר האבען דאך א כלל פון עבר ושנה נעשה לו כהיתר וכו', און איך מוז דאס שרייבען כדי איך זאל זאל אראפ נעמען דעם אחריות פון "כל שיש בידו למחות" וואס ליגט אויף מיין פלייצע אין מיט דעם בריף ווארף איך ארויף דעם גאנצען אחריות אויף אייך וואס איז דבריו נשמעים בכל העולם, ואני את נפשי הצלתי.

איך בין ברור כשמש, אז אנשי הבד"ץ וואס זענען מדקדק אויף יעדע מצוה, אז עס זאל זיין בכל פרטיה ודקדוקיה, בפרט אין הלכה למשה מסיני ווי תפילין וכו' ווער רעדט נאך ביי אן אתרוג וואס מען ברענגט אהן אזויפיל צייט אויף יעדען ענין. און ווען עס קומט צו שחיטה איז ליידער זיצט דער בעל דבר אופן זאטעל אין לאזט גארנישט טוהן, דער בעל דבר האט שוין זיינע פאטענטען מיט אלע איינרעדענישען אז איך שטיי דאך אליין ביי די שחיטה, וואס קען איך מעהר טוהן, דאס איז ליידער ווייט ווי גענוג, עס איז בלויז דא איין עצה אזוי ווי דער ספר "שמירה טובה" זאגט אז מען קען נישט וויסען וואס עס טוט זיך ביי די שחיטה נאר דער שוחט אליינס, ווען ער שחט יארן לאנג מיט גענוג עקספיריענס, און אויב א רב זיצט נישט ביי די שחיטה גאנצע 3 חדשים ווייסט ער גארנישט וואס עס טוט זיך דארט.

איך בין זיכער אז אויב איינער פון חברי הבד"ץ וואלטען מקיים געווען דעם מאמר חז"ל ת"ח צריך שילמוד כתב שחיטה מילה און וואלטן אליין געשאכטען ביי די שחיטות, וואלט מען נישט אנגערירט קיין בשר בהמה, א חוץ אז מען וואלט געמאכט א שטאַטע כשרע שחיטה ווי עס דארף צו זיין.

הנני בזה לעלות על הכתב הפרטיים היסודיים בעניני כשרות הבשר שהולך כאן בארצות הברית.

אזהרות נחוצות לכל רב או מורה הוראה שהולך לבדוק השחיטה, והולך שם כמה פעמים וחושב שקלט הכל אשר לכל, ידע מה שכתוב בספר שמירה טובה משוחט בארצות הברית שהיה בזמן של הצה"ק רבי יעקב יוסף זצ"ל, ושם כותב מאמר שלם על השחיטה, וכותב שאי אפשר בשום אופן לידע מה שהולך בהשחיטה, אם אינו עומד שם ג' חדשים רצופים, ועובד בכל הדברים: דהיינו שהוא שוחט לבד, בודק לבד, ושם את הפלאמבעס לבד.

נותנים שוחד לרבנים על מנת להכשיר הבשרים:

בראשית דברי אכתוב קצת מה שעברנו כאן בארצות הברית הנקרא טרייפענע אמעריקא, (ולפי השמועה רוצים לתפוס את הרבנים הגאוה"צ ברשת המאכילי טריפות על ידי נתינת מאות אלפים דולרים לרבנים ולשוחטים ולמשגיחים, ומה יעשה הבן שלא יחטא?

אקוה להעתיק בע"ה כמה מכתבים מרבנים ושוחטים שבשעתם נכתבו בשמות מוסווים: "וועד העומדים על המשמר"; "ועד אחוזת שובי"ם" ועוד, מפחד הטעראר הנורא, שלא שערום אבותינו ואבות אבותינו, שגם אצל יהודים החרדים ביותר יגיע מצב הכשרות בכלל וכשרות השחיטה בפרט לידי נסיונות כאלו.

אמנם כידוע היו אז בארצות הברית, כמה רבנים ושוחטים יראים לדבר ה', שיצאו חוצ נגד השחיטות המפוקפקות, כפי שמוסר הגה"צ הרידב"ז מסלוצק וצפת, בעל המחבר פ' על ירושלמי בהקדמת ספריו, שאף הוא לבד לחם נגד זה במסירות נפש, עד שהוכרח לעזוב העיר שיקאגא.

מזיקים והורגים רח"ל כל מי שמפריע להם בדרכם:

גם הרב הכולל, הגה"צ רבי יעקב יוסף נ"ע לחם מלחמת הכשרות עם הקצבים והרבנים עד שהוכרע על משמרתו. רב אחד אחד בעל מחבר ומוהל שלחם נגד המאכילי טריפות, קרה שהזמינו אותו לברית-מילה ומיד שירד מהרכבת ירו בו למות. ראש ישיבה ידוע אחד שמחה נגד הקצבים אימו עליו שמשאית תעבור עליו. מכיון שלא התחשב באיומים הללו, אמנם עלתה משאית עליו, ורבות בשנים מובילים אותו על כסא גלגלים.

כשהמדובר בקצבים אמעריקאים, עוד יכולים להבין מעשי תעתועים כאלו. אך כשהמדובר הוא יהודים, כלומר חרדים, החוסים בצל הצדיק הקדוש מסאטמאר זצ"ל, שהם, במקום להודות על האמת ולתקן הכל כראוי, איימו לרצוח כל נפש העומד למחות נגד הפירצות הנוראות, זה מעורר חשדות שגם לרבם שיקרו בזדון, והוא לא ידע האמת.

כששאלו מרב אחד הגון מדור הקודם, היתכן דבר כזה? ענה: הרי הקצבים המה שותפי עמלק, כלשון הגמרא: "טוב שבטבחים שותפו של עמלק", ראה רש"י על אתר. לכן איפה שעמלק שולט, אין כל פלא שעושה מה שרוצה.

באותו איום, להדרס על ידי משאית, השתמשו בו גם נגד הגה"צ מדעברעצין שליט"א. חלק מנוראות הללו פורסם בספרים ובמכתבי העתים. אנו מפרסמים כאן עדות נאמנה מפי הגאון ר' שלמה יהודה שווייצער שליט"א שסיפר מה ששמע מהגה"צ מדעברעצין שליט"א במקווה בעלז בשדרת השש-שרה: "עם הסאטמרים לא יכולים לעשות שום דבר. הם מסוגלים לדרוס בן-אדם עם משאית ולומר אח"כ שזה הי' תאונה".

השוחט ר' בן ציון דוד בריף, כשסיפר לאנשי שלומו, מה שקרא לי כשעוד הייתי שוחט (אחרי שפרסמתי מכתבים שבהם מעורר לתקן השחיטה, בשמות מוסווים, מחמת שידעתי למה האנשים הללו מסוגלים) ואמר לי בשליחות השוחטים-קצבים כעצה טובה, להפסיק עם המאבקים והפרסומים נגד שחיטתם, אחרת יורידו לי ראשי. אני  עניתי לו "היטלער ימ"ש הרג 6 מיליון יהודים, אז יהיה עוד הרוג אחד, ואין אני מפחד מטרור. שום דבר לא יעזור להם, רק שיתקנו אופן השחיטה".

בדקו אותו מכתב שנאמר בו שיש בעיות בכשרות ואכן מצאו שנכון הוא:

כשנתפרסמו המכתבים מה שהוצאתי לאור, נחשכו עיני הרבנים. הם חשבו כל הזמן שהמה אוכלים הכל "חלק", ועתה נודע להם שזה ח"ו... הרבנים שוחחו איש את רעהו ונתעורר מבוכה גדולה וחרון אף רב. כשהגיע המכתב ממני להגה"צ ר' משה ביק שליט"א, היה אז אצלו רב אחד שקבל שימוש ממנו, הרב ר' משה פארקאש שליט"א, תלמיד ישיבת ר' חיים בערלין, פלעטבוש. הוא אמר שאינו מאמין הכתוב במכתב, ורוצה להווכח במו עיניו.

הרב הנ"ל הוא חכם ואומן יד, למדתי אותו שחיטה, להעמיד חלף וכו'. אחרי שהכין עצמו בידיעות ובאומנות בשטח זה נסע עם עדות מכשירים ומשגיחים לבית השחיטה, ונוכח שמה שכתוב במכתב הוא אמת ויציב. כל מה שראה הוא מסר להרב ביק שליט"א. אחרי שהרב ביק השתכנע שהדברים אמנם נכונים, דרש ברבים ואמר שאסור לאכול העופות של וויינשטאק מוויינלאנד, הם ספק נבילות וטריפות.  מיד שנודע פסקו של הרב ביק שליט"א  הפסיקו כל הישיבות לרבות הליטאיות לאכול העופות מוויינלאנד של וויינשטאק. כשהפסיקו לקנות העופות של וויינשטאק מוויינלאנד המפעל פשט הרגל והוצא למכירה פומבית. והבעלי בתים סידרו, שאנשי שלומו יציעו מחירים נמוכים, וככה הציל המפעל ושוב התחיל לעבוד אך בתפוקה יותר נמוכה.

כשבעלי השחיטה התבוננו מה שהרב ביק פעל באיסורו, שעל ידי זה עבדו אמונתם, וכמעט כל רכושם ירד לטמיון, הגיעו לידי החלטה, שמוכרחים לעשות משהו כי אם הוא ישאר מבחוץ הוא ישבור אותם לגמרי. לכתחילה הם ניסו בטרור ואלימות, אך נוכחו מיד שזה לא הדרך הנכון נגדו. אלא להמשיך אותו לפנים העסק.

אז שינו את הסדר והתחילו לעשות אסיפות רבנים והכניסו את הרב ביק להתאחדות הרבנים, גדלו ונשאו אותו, הבטיחו לו משרות רמות עבור בניו וחתניו. (אמנם היו אז רבנים חרדים באמת, שהתריעו שהוא תלמיד ישיבה אוניווערסיטא, וזה חרפה להתאחדות הרבנים שהוא יהיה חבר נכבד בה, אך בעלי הכיסין הכריעו בדבר) הם קבלו הכשרת המקוואות ועוד, הכל כדי שיתמוך בהתאחדות הרבנים, [וידוע איך שבנו מכשיל עשרות אלפים נשי בנות ישראל עשרות שנים במקוואות פסולות, נא לשאול את הרב ר' נחום רוזנבערג איך שהרב ביק הכשיל עשרות אלפים נשים במקוואות פסולות זה]. ועל ידי כך שוב ירוממו הכשר שחיטת וויינשטאק. ועתה יהיה הכל שריר וקיים, שהרי גם הרב ביק אומר אמן, ממילא כולם יודו ויברכו ויאמרו אין כשר כוויינשטאק.

אחרי כל זה פרסמו רבני התאחדות הרבנים קול-קורא ב"דער איד", המוסר, שהתקיימה אסיפת רבני התאחדות הרבנים בהשתתפות הרבנים (ראה שמותם בקול קורא), והוכח באופן ברור ביותר שאין אף שוחט השוחט יותר מ600 עופות לשעה. ומה שהעיז בשעתו הרב מהאלמין זה הכל שוא ושקר ומצוץ מן האצבע. ממילא יאכלו ענוים וישבעו.

השקר הוא כה שקוף ובולט, שמיותר לנתח הדבר ולהוכיח גודל השקר. כהיום יודעים הכל שכל שוחט, שוחט לכל הפחות אלף עופות לשעה. בשעתו פירסם אז ועד הכשרות מסמכים ממשלתיים ששוחטים שמה כמויות גדולות ביותר. הרבנים ידעו טוב מאוד שמרמים אותם בנוגע להלוך ילך בוויילאנד, אבל המה הסכימו לזה בדיעבד, רק שלכל הפחות מהיום והלאה ישחוט כל שוחט רק 600 עופות ולא יותר בשעה.

כששאלו אותי: נו, מה אתם אומרים עתה? אתם רואים מה שהרבנים כותבים ב"דער איד"?

עניתי: בס"ד נצחתי! עד עתה כל השוחטים אמרו והבעלי בתים לא כל שכן, שיש להם פסק דין מהרב מנירבאטער והרב מסיגעט, שכל שוחט מותר לשחוט 1200 עופות בשעה, ואם יכול לשחוט יותר שישחוט כמה שיכול. עתה יש לנו כתב מפורש מהתאחדות הרבנים שאסור ולא יכולים לשחוט יותר משש מאות עופות לשעה.

ורק בשביל זה לבד היה הכל כדאי. לא תארתי לי בחלום הדמיוני ביותר שאצליח כל כך. הלוואי שיעמדו בדיבורם ולא ישחטו יותר, אז אוכל לומר שהשחיטה כשרה בדיעבד על כל פנים.



בשנים כתיקונם היה נהוג שהשוחטים היו ממונים מהקהילה, ולא הי' להם שום שייכות עם הקצבים, השוחטים בשלהם והקצבים בשלהם.

כהיום נשתנה מצב השחיטה לרעה לאין ערוך; מדוע?

א)                     מלפנים לא עלה על דעת אף קהילה לחשוב ש"שחיטה" הוא מסחר כמו שאר מסחרים, שחושבים איך לחסוך או לקמץ לחמו על השוחטים שיאיצו עבודתם ומי שלא רוצה להכנע לתנאים כאלו, יפטרו אותו. אך כהיום שהצורך בתפוקה רבה הוא הכרחי, מאיצים בשוחטים כעבדים נרצעים, הם אינם יכולים להתנגד לזה מכמה טעמים: א) חלק מהשוחטים המה הבעלי-בתים; ב) נסיון הפרנסה הוא נורא, בפרט שוחט שהוא רגיל רק בזה ואינו מתמצה במקצוע אחר. ואכמ"ל, כי כבר כתבתי על ענינים אלו 150 ספרים, ו690 קול קורא'ס על מכשולי השחיטה והניקור כאן בארצות הברית. רצוף בזה אשלח לכתה"ר דיסק מכל הספרים והקול קורא'ס האלו, ותכלו לראות באיזה בוץ גדול רוצה השטן בנימין פרענקלין (שהתמונה שלו מופיע על כל דולר של ארצות הברית) להכניס אתכם.

ב)                      המאבק נגד כשרות שחיטה זו התחיל בערך לפני שלושים שנה, בעת שוויינשטוק ושותפיו התחילו באמצעים שפלים לחסל שחיטת הרב מצעלעם זצ"ל, שהיתה אז שחיטה הוגנת.

ג)                       בתקופה ההיא פרסם האדמו"ר מקאסן, הרה"צ ר' ישראל ראטענבערג שליט"א, מכתב אל הרבנים ואל ראשי קהילות היהדות החרדית בעולם, שידעו מה קורה אצל שחיטה זו.

ד)                      מוצאים אנו לנכון להעתיק במכתב זה חלק ממכתבים שהגיעו אז לידינו, שאר המכתבים נפרסם בחלק שני בעזהי"ת.

ה)                      מכתב האדמו"ר קאסן עשה רושם גדול ביותר. זאת אנו יכולים לראות מתגובת וויינשטוק-גליק. במקום לענות תשובה נכונה כהלכה, הם הפיצו בדויות נגד קאסן, שביזו את האדמו"ר הזקן מסטמאר זצ"ל, ואין כוונתו לתקן השחיטה, אלא לבזות את סאטמאר, לחצו עליו באיומים נוראים שיקבל נזיפה מרבם. עוד העלילו שקאסן הוא עוד שונא לסאטמאר מתמול שלשום מאיראפא, ואין כוונתו לשם שמים.

ו)                         אחי האדמו"ר מקאסן שליט"א, האדמו"ר ר' משולם ראטענבערג סיפר: ששנים רבות היו הנ"ל עוקבים אחריו לתופסו ולחסלו. איפה שלא הלך עקבו אחריו. כשהיה יוצא מביתו זוגתו הרבנית היתה בפחד עד שחזר שלם ובריא.

ז)                       כשלא יכלו לחסלו פיסית רצו לחסלו באופן אחר. בעת שעמד לגמור  שידוך עם האדמו"ר מוויזשניץ מאנסי שליט"א, עמלו ראשי סאטמאר שהדבר לא יבוא לידי גמר. אך ברחמי שמים הדבר נגמר למזל טוב.

ח)                      שאלנו ליודעי-דבר מה איכפת לכם עם מי הוא משתדך, האם זה מפריע  לכם? הם ענו שגליק-וויינשטוק הם תומכים כל שנה באלפים מרובים, והשאר מובן מאליו. [בשנה האחרונה נתפרסם בעיתון דער איד כתבות גדולות איך שוויינשטאק החזיק כל ימיו את כל ההוצאות של בית רבינו הק' זי"ע, וכעת נתן מיליוני דולרים לבנות קומה גדולה ב 14 טע עוועניו בבארא פארק, רצוף בזה צלום מהעיתון דער איד,  עם תרגום ללשון הקודש].

ט)                      שמענו מהאדמו"ר מקיוויאשד שליט"א, שלפני שנים רבות היה בדעתו להעמיד שחיטה מהודרת ביותר תחת השגחת סאטמאר. הוא דבר עם האדמו"ר זצ"ל אודות זה, והוא חזקו ביותר בהבטחה שיעזור לו בזה.

י)                         האדמו"ר מקיוויאשד שליט"א התאמץ ביותר למנות שוחטים הגונים ביותר, בית מטבחיים ואטליז, הכל על צד הכי טוב. כשהיה מוכן עם כל הנ"ל. נכנס לבית הרב מסאטמאר זצ"ל, לשוחח אתו לפני הגמר על כל מה שיש לו להאיר ולעורר לשפר הדבר, שיהיה הכל מהודר ביותר. בינתיים נודע הדבר לוויינשטוק ומיד טס למיאמי (האדמו"ר שהה אז שם מחמת בריאותו) דבר עם הרבנית ור' עזריאל גליק אודות קיוויאשד שרוצה להקים שחיטה מהודרת שתהרוס את כל מה שהם עמידו בעמלם. הרבנית וגליק נכנסו להאדמו"ר והרעישו עולם ומלואו, היתכן שיתן יד להרוס ידיד כזה שתומך במוסדותינו בממון רב?

יא)                    בקיצור, אחרי התערבותם יעץ האדמו"ר מסאטמאר להאדמו"ר מקיוויאשד שלטובתו ימשוך ידו מזה.

יב)                    למחרת פורסם מכתב פלסתר נוראי נגד האדמו"ר מקיוויאשד שליט"א, אז הוא נכנס להאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ושאלו: "זו היא שכרי?". האדמו"ר מסאטמאר צוה מיד לפרסם מודעה מההתאחדות הרבנים להגן על כבודו, ובזה נסתיימה השחיטה המהודרת.

יג)                     שטנא נצח...

יד)                    אותו דבר קרה גם בשנת תשל"ג, כשאני התחלתי לעורר אודות פגמי שחיטה זו. פרסמתי שבע מכתבים אל עשרים רבנים, קהילות, והאטליזים מקהילות שונות, במיוחד האטליז של סאטמאר.

טו)                    במכתבים תחת שמות שונים גליתי, מהנעשה אצל שחיטה זו.

טז)                  איך נודעו "הסודות מהחדר"...

יז)                     אחר שראו במכתבים פרטים מדוייקים, אודות כל מה שנעשה אצל שחיטה זו. מתי כל שוחט נוסע ובא, כמה משאיות באים כל יום, כמה ארגזים יש על כל משאית, מתי השוחטים חוזרים לביתם וכו', הבינו שזה מוכרח להיות "אחד משלהם". כנראה שחשדם נפל על הרב מהאלמין שליט"א, מחמת שהחזיקו אותו לישר ביותר, וכן משום שהיה מתאונן מדי פעם בפעם על המצב שם. היות ולא היה "שותף" והאמין בבורא עולם שיזמין לו פרנסתו מה שלא יהיה, לכן יצא חוצ נגד המאכילי טריפות.

יח)                    מה עשו "שותפי עמלק"?

יט)                    1) התחילו לדבר סרה נגדו.

כ)                       2) בערמומיות הוציאו לעז שהוא שונא להאדמו"ר זצ"ל.

כא)                  3) לא הסתפקו בזה, אלא שפירסמו שהוא שונא לכל קהילת סאטמאר, הגם שהם ידעו ברור שאין כוונתו אלא נגד השחיטה השפלה של וויינשטוק שהגבאים גליק-ווערצבערגער הכניסו עופות וויינשטאק לאטליזם (ראה להלן מכתב התאחדות הרבנים נגד שחוטי חוץ).

כב)                  4) אותה שיטה של לשון הרע עשו לכל רב  ורב שהעיז למחות נגד השחיטה הנ"ל.

כג)                   אני הקטן חוץ ממה שאיני פחדן מטבעי ולא שמתי לב לכל איומיהם ופעולותם הנוראות. אך מכיון שהוכח למעלה מכל ספק שכוונתם לחסל אותי אחת ולתמיד, עברתי לגור בשכונת בענסנהויז, המרוחקת קצת מהם. גם עשיתי תרגיל מחוכם כנגד רודפי נפש, הודעתי להם ששכרתי לי שומרי-ראש מהחבורה האיטלקית הידועה... שיניחו אותי לנפשי, אחרת דמם בראשם. התרגיל הצליח, ונהיה שקט.

כד)                  כדאי להביא כאן מה שהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל אמר בשעתו בעת סעודת משתה לכבוד בית חולים לינאדו שלו, כשנוכחו מאות רבנים מכל ארץ-ישראל. הוא גולל לפני הנוכחים ששוחט אחד גילה מהנעשה אצל שחיטה זו, שמפטמין את היהדות החרדית בארה"ב, בנבילות וטריפות. גם סיפר שהרב מהאלמין שליט"א היה מוכרח לברוח על נפשו מפני שאנשי סאטמאר רצו לשפוך דמו. האדמו"ר מקלויזנבורג סיים: "אני יש לי כבר זקן לבן ואין לי כבר מה לפחד מהם".

כה)                  ארגנתי בשעתו וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות, שעמד תחת השגחת הרב מדעברעצין זצ"ל. אחר כך הם נטפלו גם להרב מדעברעצין ואימו עליו, שאם לא יפסיק לעורר אודות שחיטת סאטמאר הם יחסלו אותו. בעדינותו לא היה בו הכח לעמוד נגדם והפסיק מלהוכיח ולעורר אודות שחיטה זו.

כו)                     יותר פרטים אודות מעלליהם "הנעלים" של סאטמאר יסתכל ב"מדריך הכשרות" שיצא לאור בתקופה ההיא ויווכח, כל מה שמחריבי הדת פעלו מתחת מעיל-כיסוי "סאטמאר".

כז)                   העובדות דלהלן נדפסו בספר "סיפורים נוראים ונפלאים בעניני כשרות ח"ב":

5 שוחטים נהרגו ברגע אחת כשמשאית גדולה עולה עליהם

כח)                  מאורע מחריד אירע. חמשה שוחטים נסעו לשחוט אצל עמפאיער. בדרך התנגשה במכוניתם משאית גדולה וכמעט כולם נהרגו על המקום. לזכרם סודר הספד בבית יעקב.

כט)                  הרב מדעברעצין שליט"א אמר בהספדו: שאסון השוחטים רמז הוא לנו מן השמים, על שלא נזהרים די ויפה על חמש הלכות שחיטה. בקול בוכים התריע שמי שאכל מהשחיטה המהירה שכל שוחט מוכרח לשחוט - 900 או 1000 עופות לשעה, שיכשיר כליו. גם שיכשירו המעיים שאכלו עופות הללו. הצבור פר בבכי מר בשומעם דבריו.

ל)                       אחרי ההספד נשארו עוד אנשים רבים לשאול אותי, מה לעשות הלאה בעניני השחיטה ושאר מאכלים, כדי שלא יוכשלו להלאה.

לא) בין השיחין סיפרתי להם דברים מענינים ביותר בנדון זה:

לב)                  1) בשבועות האחרונים נפגשתי כמה פעמים עם חלק מהשוחטים שנספו. בקשתי מהם, שהם כולם ביחד יקבלו החלטה נחושה שכל שוחט לא ישחט יותר משש מאות עופות לשעה.

לג)                   השוחטים היססו בדבר באמרם שהם מפחדים שיפסידו פרנסתם, ובודאי לא יצליחו לבצע החלטה כזאת, ומה הם יעשו הלאה, ובמה יתפרנסו. [שוחט מוגבל בפרנסתו יותר משאר בני אדם. שאר בני אדם, אם אין לו פרנסה בענף אחד הוא הולך לענף שני, וכן הלאה. אבל שוחט, אחרי שנים רבות במקצוע זה ללכת לחפש פרנסה אחרת הוא כמעט מן הנמנע.

לד)                  השוחטים ז"ל, הם רצו באמת לתקן הדבר, אבל לא  היה להם מי שיעודד אותם לבצע החלטתם. כי גם הרבנים המכשירים חיים בפחד. אם המה יחמירו בדבר יבואו אלף בעלי מכשירים אחרים ויתירו לשחוט כמה שהבעל בית רוצה.

הצה"ק מגארליץ זי"ע בא מעולם העליון להציל את השוחט שלא יאכילו על חשבונו מיליוני כזתים נבילות וטריפות חלב ודם בכל יום

לה)                מעשה נורא מהרה"ק ר' ברוך מגארליץ, בן הדברי חיים, ששמעתי מפה קדוש, (מחותני) הרה"ק מקלויזנבורג זצ"ל

לו)                     בשנת תשל"ו, לפני שהוצאתי את ה"מדרך לכשרות" מספר 14, ששמה התחלתי לגלות בפרהסיא מה שמתחולל אצל השחיטה החרדית ביותר, אחרי ששוחחתי הרבה שנים כמעט עם כל הרבנים מהתאחדות הרבנים, שיראו לתקן אצל השחיטה מה שצריך, שמעתי שהרב מקלויזנבורג (שליט"א) זצ"ל הוא מומחה גדול בעניני שחיטה,  לכן הלכתי אליו עם בנש"ק אחד, מומחה בנדון זה.

לז)                   כשנכנסנו אליו שאל אותנו מה משאלתנו? ענינו: באנו לשמוע חוות דעתו אודות מצב הכשרות והמעשים המחפירים שנעשים בזה אצל השחיטה החרדית ביותר כלומר.

לח)                  הרב הגיב כדרכו: "אם בשנת תשל"ו נמצאים עוד שני אברכים שכואב להם שמאכילים לכלל ישראל נבילות וטריפות, הרי המשיח כבר יכול לבוא...

לט)                  התחלתי לספר מהנעשה בתהליך השחיטה. שוחחנו אודות שאלות ותשובות שונים העוסקים בשחיטות שונות במשך דורות רבים. נהיר היה לרב עשרות ספרי שו"ת המביאים מאורעות שונים, מכשולים בעניני שחיטה. הרוב מהם היו מוכרים לי.

מ)                      מסרתי להרב הרבה עובדות בעניני שחיטה. הרב לא פיגר אחרי באומרו: זה כבר שלושים שנה שאני מתריע שאוכלים פה נבילות וטריפות.

מא)                 הרב הוסיף: לפני המבול של אש, בעיירתי קלוזנבורג, הייתי ר שלוש פעמים ביום, מפני שפחד מי יודע מה עושים שמה השוחטים בעת שהוא אינו נמצא עמם.

מב)                 הוא הדגיש, שגם הקדוש החתם סופר זצ"ל עשה כן, כפי שהוא כותב בתשובתו (יו"ד סימן י"ח), שהיה הולך בעצמו כמה פעמים ביום לבית המטבחיים. הרב מקלוזנבורג סיים: על אחת כמה וכמה איך שאנו צריכים להזהר בדורנו, מפני שהבעל דבר "התבגר" ויודע יותר אופנים איך להאכיל טריפות ונבילות להמון עם ישראל בהרחבה.

מג)                  תוך כדי דבור אומר אלינו הרב, אספר לכם סיפור שנוכחתי אז בעת המאורע בעיר הבירה בערלין וראיתי במו עיני את בעל העובדא:

מד)                 בעיירה גארלי חיה יהודי בשם ר' ימיש שוחט. הוא היה ירא שמים מרבים, היחידי שקבל "קבלה" לשחיטה מזקני הגה"ק מגארלי זי"ע. הרב הוסיף: אם זקני נתן למישהו קבלה לשחיטה, שזו היתה הקבלה היחידה, הראשונה והאחרונה, שנתן זקני במשך כל ימי חייו, אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם איך היה נראה השוחט הזה.

מה)                 ר' ימיש היה השוחט הפרטי של הגה"ק מגארלי זי"ע. כמובן מיד שנודע שזקני אוכל רק משחיטת ר' ימיש ממילא כל חסידי צאנז דקדקו לאכול רק משחיטת ר' ימיש.

מו)                    בעיר בערלין גרו הרבה מחסידי צאנז שרצו לאכול רק משחיטת ר' ימיש. אבל הדבר עלה להם בקשיים גדולים עד שהבשר הגיע אליהם, ואיך להחזיק זאת שלא יתקלקל, כי עדיין לא היו אז אמצעי הקירור להחזיק זאת לזמן ארוך.

מז)                  לכן טיכסו חסידי צאנז-גארלי עצה איך להביא את השוחט מגארלי ר' ימיש לבערלין.

מח)                 באותו זמן אירע בבערלין, ששוחט אחד, מחמת מצב בריאותו, משך ידו מלשחוט. החסידים ניצלו הזדמנות זו והציעו לבעל בית המטבחיים, שיקבל את השוחט המפורסם ר' ימיש מגארלי, כשוחט בבערלין, כי שמו הטוב הולך בכל המדינות וממילא יוכלו למכור הרבה בשר בכל המקומות.

מט)                 הבעל-בית נתרצה לזה ומיד שלחו לר' ימיש שיבוא לבערלין. אכן הוא תיכף, בהזדמנות הראשונה בא. עם בואו נתוועדו מיד כולם לסדר הדברים עד הפרט האחרון. עם גמר האסיפה הוביל הבעל-בית את ר' ימיש לבית השחיטה, שיראה בעצמו איך נראה הדבר ומה שיש לו להוסיף בתיקונו וכו'.

נ)                        בית המטבחיים הי' גדול ממדים, שסיפק בשר להרבה מקומות על ידי קרונות רכבת. השוחט ר' ימיש התבונן מהנעשה שמה וראה שתהליך השחיטה הוא יותר מדי מהר, לכן התנה עצמו בפירוש, שאינו יכול לשחוט רק באופן כפי שהוא רגיל בגארלי, בעל הבית הסכים לזה מיד.

נא)                   אחר כך עורר השוחט, היות ומטעם הממשלה הנהיגו לנפח הריאות דוקא במנפח ולא בפה, מחמת חשש חולי השוחט, כמובן שבמנפח יכולים לנפח יותר חזק ומהר, ולפעמים זה יכול לגרום שהריאה תתפוצ, לכן רצה שבדווקא ינפחו הריאות רק בפה. גם לזה הסכים הבעל-בית, הגם שהרופאים הווטרינארים התנגדו לזה. גם בנדון שכירות השוחט הבטיחו לו שכירות הגונה ביותר, ובאופן זה קיבל ר' ימיש עליו להיות שוחט בבערלין.

נב)                   הוסכם שביום שלישי הבא לטובה, בשעה שבע בבוקר יתחיל ר' ימיש לשחוט בשעה טובה ומוצלחת.

נג)                    ביום השלישי בשעה המיועדת השוחט איננו. עוברת עוד שעה ועוד שעה ועדיין השוחט איננו. כל בית-המטבחיים, על פועליו, מאות נכרים, עמדו הכן לרגע שהשוחט יתחיל פעולתו, אבל עדיין הוא איננו.